סונול ישראל בעמ נ' מי נתניה 2003 בע"מ תאגיד מים וביוב

החלטה

לפני עתירתה התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת, במסגרת סעד זמני, להתקין מונה מים נפרד ולספק מים לתחנת הדלק המצויה במתחם אשר בגוש 8243 חלק מחלקה 102 (להלן: "התחנה").

במסגרת הבקשה אשר הוגשה ביום 4.7.13 טענה התובעת כי במתחם התחנה קיימים מספר מבנים לרבות תחנת תדלוק של התובעת עצמה.

בהתאם להסכם שבין התובעת לבין הבעלים נושאת התובעת בכל התשלומים החלים על המושכר לרבות חיובי המים.

ואולם, לטענת התובעת בנכס קיים מונה המשמש לא אך את תחנת הדלק אלא נכסים נוספים, וזאת, ללא הפרדה לכל אחד מבתי העסק.

נוכח המצב העובדתי דנן, הגיעו התובעת ובעלי הנכס להסכמה על פיה תשלם התובעת, מעת לעת, את התשלומים בגים השימוש במים ישירות לידי בעלי הנכס ואלו יעבירום לנתבעת.

להפתעתה של התובעת, ביום 11.6.13 נותק חיבור המים ואז התברר כי קיים חוב של כ- 150,000 ₪ לנתבעת. ניסיונות התובעת להגיע להסדר עם הנתבעת באשר לחוב ובאשר להתקנתו של חיבור מים נפרד לא צלחו, והתובעת נדרשה להגשת הבקשה לסעד זמני ובהמשך להגשת תביעה ועתירה לצו עשה וסעד הצהרתי.

ביום ה- 4.7.13 ניתנה החלטה במעמד צד אחד במסגרתה מצאתי ליתן צו ארעי המונע ניתוק התחנה מרשת המים, בכפוף להפקדת בטחונות שונים.

במסגרת תגובתה לבקשה, עתרה הנתבעת לביטול הצו הארעי מן הטעם שזה בוצע לשיטתה, כדין, וכן בשל הטענה כי התנהלות התובעת נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שיהוי וחוסר תום לב.

ביום ה- 31.12.13 התקיים דיון בבקשה במסגרתו חזרה התובעת על טענותיה.

עוד טענה התובעת כי למיטב ידיעתה יש בשטח התחנה מוסך ועסקים נוספים שצורכים מים ואין מקום לחייב את התובעת בתשלומם של אלה.

מן העבר השני טענה הנתבעת כי הוראות הדין בפסיקתו של בית המשפט העליון מכוונות למסקנה על פיה אין הצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש.

במסגרת הדיון התברר כי נתונים שונים ונוגעים לבעלים של המקרקעין במתחם התחנה, שהינם גם המשכירים (להלן: "הבעלים"), יכול וישליכו על הסכסוך המונח בפני, עד כדי מתן פתרון מלא לכלל הסכסוך.

נוכח כך, מצאתי לקבוע דיון נוסף ליום 12.3.14, והורתי כי לדיון זה יזומנו הבעלים.

עוד נקבע כי נדרשת עמדתם של הבעלים, לעניין צרוף מי מהם כמשיב נוסף להליך שבפני וזאת מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

הבעלים וב"כ חברת הניהול אכן התייצבו לדיון ונשמעה עמדתם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות נתתי דעתי לבקשה, לתגובה ולטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול הצו הארעי שניתן על ידי ביום 4.7.13. טעמי להלן:

במסגרת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, שעניינה סעד זמני נקבע:

א. הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

ב. בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה: